אתרים נטושים בברלין
ביקור בית הקיץ של יוזף גבלס
ברחבי ברלין נמצאים בניינים נטושים רבים. חלקם הם “פילים לבנים” שננטשו במהלך בנייתם, חלקם בניינים שנמצאו ליקויים כאלו שסיכנו את מי שנכנס אליהם ובניינים שאיבדו את הפונקציה שאותה מילאו. בניין כזה הוא בית הכפר של מי שהיה שר התעמולה של הרייך השלישי, דוקטור יוזף גבלס.
שעה נסיעה מברלין
כשעה נסיעה צפונית מברלין, בתוך יער עבות, מסתתר לו קומפלקס ענק שבמרכזו בית הכפר של יוזף גבלס, מי שהיה שר התעמולה והגאולייטר, מושל העיר ברלין מטעם המפלגה הנאצית. טיול לאזור זה יכול להיות “השלמה” למי שמרגיש שהוא כבר “ראה הכל” בברלין ואף השתתף בטיול “ברלין בתקופת הרייך השלישי“. אנו מציעים ביקור במקום כטיול פרטי מחוץ לברלין
בנוסף לבית הכפר של גבלס האזור מקושר לתקופה אחרת בתולדות גרמניה: יש בו גם שרידים מתקופת המלחמה הקרה וברלין הקומוניסטית. סמוך לבית הקיץ, משתרע על פני שטח של למעלה ממליון ושש מאות אלף מטר רבוע (1,680,000 מ”ר אם להיות מדוייקים) קומפלקס אדיר ששימש לאחר המלחמה כמרכז הכשרה וחינוך של המפלגה הקומוניסטית. טיול במקום הוא גם טיול טבע, כשהאחוזה כולה צמודה לאחד האגמים היותר יפים (והפופלארים) באזור ברלין.
למה בכלל זה קשור לברלין?
לפני הכל אולי צריך להסביר מדוע יש למדינת ברלין נכס שאינו נמצא בקשר יבשתי עם העיר. הברון (גראף) וילהלם פון רדרן נאלץ למכור את האחוזה (שכללה בין היתר את אגם בוגן הצמוד) לעיריית ברלין, לאחר שנקלע לחובות עצומים (יש אומרים שהחובות נבעו כתוצאה מהימורים)
עיריית ברלין מעניקה את השטח במתנה לגבלס
בשנת 1936 החליטה עיריית ברלין להעניק לגבלס מתנת יום הולדת – את אחוזת פון רדרן.
גבלס הרחיב ובנה את האחוזה שבמרכזה וילה המשתרעת על שטח של 1600 מ”ר ובה היו 30 חדרים, 40 חדרי עבודה ואולם קולנוע, שבו יכל לצפות בסרטי התעמולה לפני שאושרו להפצה. בזמנו עלתה הבניה 2.3 מיליון רייכסמרק (כ-65 מיליון דולר בערכים של היום). התשלום לא הגיע מכיסו הפרטי ואת עלויות הבניה ספגו אולפני הסרטים UFA.
גבלס השתמש באחוזה כמקום מפלט ממשפחתו (7 ילדים) ובמיוחד כקן אהבים שבהם אירח מאהבות, שחקניות, אמניות וכן פוליטקאים בכירים. היטלר לא אהב את מעשיו של גבלס ובעידודה של אשתו של גבלס, מגדה, נאלץ גלבס להפסיק את פרשיות הבגידה שלו. משפחת גבלס עברה לגור בבית הכפר. ששת ילדיו למדו בכפר הסמוך (לפי סרטי התעמולה הם הוסעו בכל בוקר באמצעות כרכרת איכרים), שיחקו במזרקה שנמצאת בפתח הבית ושכשכו במימי האגם הסמוך עד שבתחילת 1945 חזרו לברלין שם נרצחו על ידי אימם, שהתאבדה כעבור כמה דקות ביחד עם בעלה בבונקר של היטלר בברלין.
אנקדוטה מעניינת היא שאחת מקרובות המשפחה של גבלס דרשה להחזיר את הנכס לידי המשפחה. מלבד העובדה שיש חוק בגרמניה שמונע שימוש ברווחים שנלקחו על ידי ראשי השלטון הנאצי או הפקת רווח מהם, התברר שגבלס לא טרח מעולם לרשום את הנכס על שמו. עיריית ברלין נתנה לו את הנכס אבל הוא לא מופיע ברשומות על שמו ולכן התביעה נפלה באופן מיידי.
התקופה הקומוניסטית
בשנה שלאחר המלחמה שימש הבית כבסיס של הצבא האדום (“הסובייטי”), שבשנת 1946 העביר אותו לידי תנועת הנוער הקומוניסטית המזרח גרמנית (FDJ) שבראשה עמד אריך הוניקר (לימים מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית) שפיתח את המקום, הרחיב את הבנייה והפך את המקום למרכז חינוך לתנועה הקומוניסטית, שבו התארחו תלמידים מרחבי העולם. אחד השיאים של המקום היה כאשר ב 1981 ביקר במקום קנצלר מערב גרמניה, הלמוט שמידט ואף קיים במקום מסיבת עיתנואים.
אחרי נפילת החומה
לאחר נפילת החומה נעשו שימושים שונים במבנים רחבי הידיים. במקום פעל מרכז להכשרת עובדים סוציאלים, משטרת ברלין השתמשה בחדרי הלימוד לכנסים שנתיים, גני ילדים הוקמו ואפילו מספרה נפתחה במקום.
בית הכפר של גבלס, על חדרי המגורים, עם רצפת העץ, הפך למסבאת בירה. חלק מהחדרים הושכרו כצימרים במחיר של 200 מרק ליום (מחיר מאוד גבוה לאזור זה של גרמניה). לאחר זמן מה (ועד לסגירתו) שימשו המבנים כמקום הכשרה לנוער על מנת שיהפכו לבעלי מלאכה. המקום שקק חיים מחדש, החדרים חודשו, נפתח בית מלון ומסעדות. בשנת 1999 הפכו עלויות ההחזקה לגבוהות מדי עבור הארגון שהחזיק במקום והוחלט לסגור את מרכז ההכשרה.
מאז תחילת המילניום
מאז שנת 2000 הבית עומד ריק ומחכה לקונה, משקיע שיציל אותו משיממונו. אבל עיריית ברלין, בעלת הבית של המקום, בררנית בנושא המכירה, היא לא מוכנה למכור לכל המרבה במחיר, ובוודאי לא לארגונים או אנשים שיש חשש שיש להם קשרים לתנועות ימין קיצוניות, שיעשו שימוש לא ראוי בבית.
אחד החששות הוא החוק הגרמני שמאפשר למוכר לכבול את הקונה לשימוש מסויים בנכס למשך עשר שנים. לאחר עשר שנים יכול הקונה לעשות בנכס כמעט כל העולה בנפשו. החשש הוא שארגון עם קשרים לנאו-נאצים יקנה את הנכס ולאחר שיעברו עשר שנים יעשה בו שימוש להרע.
במקום נשאר עובד אחזקה אחד שתפקידו לנסות ולשמור על המבנים במצב סביר.
אבל גם הוא לא יכול למנוע מהטבע להשתלט מחדש על המקום.
בשנים הקרובות בכוונת עיריית ברלין להרוס חלק מהמבנים, “כך יחסכו 150 אלף אירו בשנה” כך אמרה לעיתון שפיגל בירגיט מוהרינג, מנהלת חברת הנדל”ן של עיריית ברלין. “הייתי רוצה להרוס את הוילה של גבלס. לא צריך לשמור כל אתר לשימור”.
אולי אחרי ההריסה יהיה יותר קל להשתמש במבנים האדירים לטובת הציבור.
רוצים לדעת עוד?
נשמח כמובן לשלב אתרים כאלה ואחרים בטיולים פרטיים בברלין ולתפור לכם חוויה מעניינת ומיוחדת בברלין או בטיול יום מחוץ לברלין.