בשנת 1936 החליטה עיריית ברלין להעניק לגבלס מתנת יום הולדת – את אחוזת פון רדרן. 

גבלס הרחיב ובנה את האחוזה שבמרכזה וילה המשתרעת על שטח של 1600 מ”ר ובה היו 30 חדרים, 40 חדרי עבודה ואולם קולנוע, שבו יכל לצפות בסרטי התעמולה לפני שאושרו להפצה. בזמנו עלתה הבניה 2.3 מיליון רייכסמרק (כ-65 מיליון דולר בערכים של היום). התשלום לא הגיע מכיסו הפרטי ואת עלויות הבניה ספגו אולפני הסרטים UFA.

גבלס השתמש באחוזה כמקום מפלט ממשפחתו (7 ילדים) ובמיוחד כקן אהבים שבהם אירח מאהבות, שחקניות, אמניות וכן פוליטקאים בכירים. היטלר לא אהב את מעשיו של גבלס ובעידודה של אשתו של גבלס, מגדה, נאלץ גלבס להפסיק את פרשיות הבגידה שלו. משפחת גבלס עברה לגור בבית הכפר. ששת ילדיו למדו בכפר הסמוך (לפי סרטי התעמולה הם הוסעו בכל בוקר באמצעות כרכרת איכרים), שיחקו במזרקה שנמצאת בפתח הבית ושכשכו במימי האגם הסמוך עד שבתחילת 1945 חזרו לברלין שם נרצחו על ידי אימם, שהתאבדה כעבור כמה דקות ביחד עם בעלה בבונקר של היטלר בברלין. 

אנקדוטה מעניינת היא שאחת מקרובות המשפחה של גבלס דרשה להחזיר את הנכס לידי המשפחה. מלבד העובדה שיש חוק בגרמניה שמונע שימוש ברווחים שנלקחו על ידי ראשי השלטון הנאצי או הפקת רווח מהם, התברר שגבלס לא טרח מעולם לרשום את הנכס על שמו. עיריית ברלין נתנה לו את הנכס אבל הוא לא מופיע ברשומות על שמו ולכן התביעה נפלה באופן מיידי.