מאבקן של נשים למען זכויותיהן – שלהן, של אחרות וגם של אחרים – לא היה פשוט. רבות, כולל רוזה לוקסמבורג, נאסרו בבית הכלא לנשים ברחוב בארנים, ששימש גם כבית כלא לאסירות פוליטיות, כולל אלו שהעזו לדרוש שוויון זכויות פוליטי ואת הזכות להצביע.
גם אחרי שנשים קיבלו זכויות פוליטיות שוות בגרמניה ב-1919, הן עדיין נאסרו בבית הכלא הזה על פעילויותיהן. הדבר כמובן החריף בתקופה הנאצית, אז נעצרו נשים שהיו פעילות למען שוויון זכויות במסגרת מפלגות סוציאליסיטיות וקומוניסטיות.
במקום שבו עמד בית הכלא יש כיום "אנדרטה" על המדרכות, עם הסברים על המקום.
כתובת: Barnimstraße 5
אחת מן הנשים האלו הייתה הילדה ראדוש, שהייתה פעילה בסצנה הלסבית בשנות ה-20 בנוסף להיותה פעילה במפלגה הקומוניסטית. לאחר שיצאה בשן ועין מן הכלא הנאצי, פגשה את אלזה-אדי קלופש, שתהפוך לאהבת חייה. השתיים ניהלו מסעדה "פרטית" בתקופה הנאצית, ששימשה באופן לא רשמי להסתרת פעילי מחתרת ויהודים והזנתם. הן הצליחו להימלט בשן ועין ממעצר על ידי הנאצים בגלל מידע שמסרה להן פקידת משטרה ממכרותיה של קלופש, והמשיכו לחיות יחד עד מותה של קלופש בשנות ה-60. ראדוש הפכה בשנות ה-70 לאחת מן הדמויות הבולטות בתנועה לשוויון זכויות ללסביות.