טיול עצמאי בחינם בעקבות נשים ידועות בהיסטוריה הברלינאית

בעקבות נשים ברלינאיות: טיול בחינם

בעקבות נשים ברלינאיות - טיול בחינם

לרגל יום האישה הבינלאומי, שחל ב-8 במרץ, החלטנו לפנק אתכם בכמה סיפורים על נשים ברלינאיות. תוכלו פה לצאת למסע מעניין בעקבות רק כמה נשים בולטות בהיסטוריה הברלינאית, שעמוסה בנשים מיוחדות, פורצות דרך ובעלות תרומה להיסטוריה האנושית. המפה בתחתית העמוד תאפשר לכם*ן לצאת לטיול “חינם” בברלין, בין הסיפורים. 

 

שינוי ספרותי , תרבותי ופוליטי : נשות הסלונים

הטיול שלנו מתחיל ממש ליד נקודת המפגש שלנו, כלומר ליד תחנת האקשר מרקט, בכיכר הנרייטה הרץ. 

הסיפור של הנשים בברלין מתחיל מן הסתם עם ההתחלה של ההיסטוריה של ההתיישבות האנושית בברלין. אבל הנשים המעטות שהיו בעלות קיום במסמכים ברלינאיים טרם תקופת הנאורות היו ברובן בנות-הזוג או האמהות של שליטים. 

עם מהפיכת ההשכלה והנאורות פורצות לבימה גם נשים צמאות דעת, שמנהלות “סלונים ספרותיים” – פגישות בין אינטלקטואלים חשובים ודיון על ענייני היום. הפגישות האלו היוו אבן דרך בעיצוב התרבות הגרמנית ופיתוח שיח פוליטי וחברתי. 

רבות מן הנשים האלו היו יהודיות, או ממוצא יהודי. אחת מהן, הנרייטה הרץ, ניהלה לצד בן-זוגה מרכוס הרץ “סלון כפול”. בתחילה הופרדו הפעילויות של מרכוס (לגברים בלבד , אך גם לרעייתו) ושל הנרייטה. אבל עד מהרה התערבבו הפעילויות.  בין מנהלות הסלונים האחרות שהיו יהודיות או ממוצא יהודי ניתן להזכיר את רחל ורנהגן, את אמליה בר (אסתר-יהודה בעער) ודורותיאה שלגל (בתו של משה מנדלסון). 

כתובת: Henriette-Herz-Platz

הנרייטה הרץ, ציור של אנטון גראף מ-1792

שינוי חברתי

בתקופתה של הרץ, היו אלו רק נשות האליטה שפעלו לקידום שיח אינטלקטואלי. אבל במהלך המאה ה-19 מתפתחת מוטיבציה של הנשים ללימודים פורמליים (ולא רק לשיח לא-פורמלי בסלונים) ולפעילות חברתית – לא רק של נשות אליטה אלא גם של נשים פעילות ממעמדות נמוכים יותר. 

לינה מורגנשטרן החלה בפעילותה החברתית בין היתר, בכתיבת מאמרים לסיוע לפרנסת המשפחה. מורגנשטרן פעלה להקמת בתי-תמחוי ברחבי ברלין. הצורך בארגון הוליד גם ספר בישול פרי עטה, שבו פירטה רעיונות להסעדה המונית. עד היום היא מפורסמת בברלין כ”לינה של המרקים”, המאכל העיקרי שהוגש בבתי תמחוי. 

כתובת: Linienstraße 47

בדרככם לשלט הזיכרון לכבודה של לינה מורגנשטרן, תעברו ליד הבניין שבו עבדו שתי הרופאות הראשונות שהוסמכו בברלין – אמיליה להמוס ופרנציסקה טיבורטיוס. 

כתובת: Alte Schönhauser Str. 23 

השושנה האדומה

גם הגיבורה הבאה של הסיפור היא ממוצא יהודי: רוזה לוקסמבורג הייתה יהודיה ממוצא פולני שהפכה לאחת מן הנשים החשובות ביותר בהיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה, פוליטיקאית חסרת פחד, ואחת ממנהיגות הניסיון הכושל של הקומוניסטים הגרמנים לבצע מהפיכה בגרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה. השילוב של זהויותיה –  אישה, יהודיה וקומוניסטית – הזין הרבה מאוד תעמולה אנטישמית ובינואר 1919 היא נחטפה על ידי אנשי מיליציה ימנית-קיצונית ולאחר שעינו אותה למוות, הם השליכו את גופתה לתעלת ה”לאנדוורקאנאל”. בכיכר רוזה לוקסבורג תוכלו למצוא ציטוטים שלה על המדרכה, כחלק מאנדרטה לזכרה . 

כתובת: Rosa-Luxemburg-Platz 

לוקסמבורג, מורגנשטרן או הרץ לא היו הנשים היהודיות היחידות שהיו מבשרות שינוי בברלין: הקהילה היהודית של ברלין הצמיחה מתוכה את הרבה הראשונה בעולם (כלומר, האישה הראשונה בהיסטוריה שהוסמכה כרב), מדעניות, סופרות, אמניות וחלוצות . על חלקן תוכלו לשמוע בטיול היהודי שלנו

רוזה לוקסמבורג

מוכנות להסתכן למען זכויותיהן

מאבקן של נשים למען זכויותיהן – שלהן, של אחרות וגם של אחרים – לא היה פשוט. רבות, כולל רוזה לוקסמבורג, נאסרו בבית הכלא לנשים ברחוב בארנים, ששימש גם כבית כלא לאסירות פוליטיות, כולל אלו שהעזו לדרוש שוויון זכויות פוליטי ואת הזכות להצביע. 

גם אחרי שנשים קיבלו זכויות פוליטיות שוות בגרמניה ב-1919, הן עדיין נאסרו בבית הכלא הזה על פעילויותיהן. הדבר כמובן החריף בתקופה הנאצית, אז נעצרו נשים שהיו פעילות למען שוויון זכויות במסגרת מפלגות סוציאליסיטיות וקומוניסטיות. 

במקום שבו עמד בית הכלא יש כיום “אנדרטה” על המדרכות, עם הסברים על המקום. 

כתובת: Barnimstraße 5

אחת מן הנשים האלו הייתה הילדה ראדוש, שהייתה פעילה בסצנה הלסבית בשנות ה-20 בנוסף להיותה פעילה במפלגה הקומוניסטית. לאחר שיצאה בשן ועין מן הכלא הנאצי, פגשה את אלזה-אדי קלופש, שתהפוך לאהבת חייה. השתיים ניהלו מסעדה “פרטית” בתקופה הנאצית, ששימשה באופן לא רשמי להסתרת פעילי מחתרת ויהודים והזנתם. הן הצליחו להימלט בשן ועין ממעצר על ידי הנאצים בגלל מידע שמסרה להן פקידת משטרה ממכרותיה של קלופש, והמשיכו לחיות יחד עד מותה של קלופש בשנות ה-60. ראדוש הפכה בשנות ה-70 לאחת מן הדמויות הבולטות בתנועה לשוויון זכויות ללסביות. 

הילדה ראדוש

ממשיכות להיאבק

כמו שאפשר להבין מסיפורה של ראדוש, שנאלצה להמשיך להיאבק גם בשנות ה-70, המאבק לשוויון זכויות עדיין לא נגמר ובברלין נוספו לו גוונים שונים ופעילות חשובות – שחלקן נולדו בגוף ממין זכר, אבל הדגישו – הן נשים כמו כולן. כבר בתחילת המאה ה-20 ביצע ד”ר מגנוס הירשפלד ניתוחים להתאמה מגדרית לנשים שנולדו בגוף זכרי. 

ברחוב גרייפסוואלדר שליד האנדרטה לכלא לנשים, נולדה גם שרלוטה פון מאלסדורף בשם לותר ברפלדה. מאלדסורף טענה מאוחר יותר, שכבר מגיל מאוד צעיר, היה ברור לה שהיא אישה. היא בכל מקרה הזדהתה כאישה והפכה להיות אחת מפעילות התרבות החשובות בגרמניה המזרחית, כשהיא מקימה את “Gründerzeitmuseum”  שמוקדש לתרבות תחילת המאה ה-20 בגרמניה. המוזיאון נמצא בפרבר מאלסדורף, רחוק ממרכז העיר, ולא רחוק ממנו גם רחוב על שמה של שרלוטה, שקראה לעצמה על-שם הרובע שבו הקימה את המוזיאון. 

כתובת המוזיאון : Hultschiner Damm 333 

(אגב, טרנסית ברלינאית מפורסמת אחרת היא השחקנית רומי האאג, שהייתה מאהבת של דיוויד בואי בשנות ה-70 ) 

שרלוטה פון מאלסדורף

מדעניות מובילות

מאזור רחוב גרייפסוואלדר (שבו אגב נמצא בית עלמין שמוקדש אך ורק ללסביות), נצא (ניתן עם תחבורה ציבורית) לכיוון אוניברסיטת הומבולדט. בקומה השנייה של הבניין הראשי של האוניברסיטה תוכלו למצוא כמה דיוקנאות של נשים שהיו פעילות באוניברסיטה, וחלוצות בתחומן. בין היתר תראו שם דיוקנאות של אליס סלומון (נחשבת לאחת מ”אמהות העבודה הסוציאלית” כדיסציפלינה מדעית), הבלשנית ופעילת המחתרת האנטי-נאצית מילדרד הרנאק-פיש, ההיסטוריונית הדוויג דוהם ועוד רבות אחרות שנאבקו למען דברים כמו שוויון זכויות בכניסה לתחומי לימוד באוניברסיטה, בהשגת מקצוע, בשכר (עבודת הדוקטורט של סלומון, כמה אקטואלי לפני יותר מ-100 שנים, עסקה בסיבות שבשלן נשים עובדות לא זוכות לאותו שכר כמו עמיתיהן הגברים). בכניסה לאוניברסיטה תמצאו גם פסל של הפיזיקאית ליזה מייטנר, שהייתה שותפה לגילוי ביקוע האטום (וכנראה שנשלל ממנה פרס נובל על רקע היותה אישה ופליטה-יהודייה, ולא על רקע ענייני). 

 

ליזה מייטנר

כאמור – תם ולא נשלם. עוד רבות הנשים שראוי להזכיר, חלקן מוכרות רק ליודעי ח”ן, או לקרובי משפחתן. בדרך עברנו ליד אי-המוזיאונים, שמולו מתגוררת אחת הנשים החזקות בעולם – אנגלה מרקל . בהקשר שלה אולי ראוי להזכיר, שגם בגרמניה, שבה הקנצלרית היא אישה, יש רק 35-40% ייצוג לנשים בעמדות פוליטיות. 

לפני כן, עברנו באלכסנדרפלאץ , שם עמדה הקליניקה של קרובת משפחתי מרתה ויגודצ’ינסקי. ויגודצ’ינסקי הייתה גם היא פוליטיקאית בתקופת רפובליקת ויימאר, אך בראש ובראשונה רופאה – שהגיעה לפעילות פוליטית כדי לנסות לקדם את זכות האישה על גופה. לצד הפעילות הפוליטית למען בריאות האישה, היא הקימה גם מקלט ראשון מסוגו לנשים לא-נשואות שחוו הריון לא-רצוי (או רצוי, אבל כזה שבעקבותיו איבדו את מקום עבודתן ומקום מגוריהן), ובו טיפלה בהן. היא נרצחה בטרזיינשטאט.