בעקבות הרומה והסינטי בברלין
בעקבות הרומה והסינטי בברלין
רומה וסינטי בברלין תחת המשטר הנאצי
רומה וסינטי הוא המושג הנכון מבחינה פוליטית למי שפעם נקראו “צוענים”. במהלך טיולים בברלין ובסביבה שאנחנו עורכים אנחנו רואים לעיתים אנשים שקשורים לקהילה של בני הרומה והסינטי והם בדרך-כלל מהגרים ממזרח אירופה. למעשה, השורשים של הקהילה בגרמניה עמוקים הרבה יותר ורבים מחבריה השפיעו על האמנות והיצירה. ההבדל בין הסינטי והרומה בגרמניה הוא שהסינטי הם אלו שגרים בגרמניה מאות שנים (יש עדויות להמצאותם מזה יותר מ-600 שנה) ואילו הרומאני הם אלו שהגיעו לגרמניה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ממזרח אירופה (ובמיוחד לאחר הקמת הרייך הגרמני בשנת 1871).
ההיסטוריה של הרומה והסינטי בגרמניה
עוד לפני עליית הנאצים לשלטון היחס כלפי הרומה והסינטי היה מבזה, אך למרות הסטיגמות, הקהילה הלכה והתפתחה, חבריה אימצו לעצמם שמות בעלי צליל גרמני, הם השתלבו בחברה הגרמנית, הרגישו גרמנים ואף שירתו בצבא הגרמני.
רדיפות נגד הרומה והסינטי בברלין תחת השלטון הנאצי
לאחר הרחבת חוקי נירנברג גם אל הרומה והסינטי בשנת 1936 החלו הרדיפות נגדם להיות אכזריות יותר ויותר עד שלקראת המשחקים האולימפיים הושמו כ-600 מהם בתוך מחנה מיוחד בשכונת מרצאן שבברלין, שהפך למחנה עבודה. זו הייתה רק תחילתו של מסע ההשמדה נגדם.
הערכות מדברות על השמדה של כחצי מליון רומא וסינטי במהלך המלחמה.
מחנה הכפייה במרצאן
ב-1936 , לקראת המשחקים האולימפיים, החריף המשטר הנאצי את צעדיו כנגד האוכלוסייה של הרומה והסינטי בברלין וברלינאים שהוגדרו כ”צוענים” קיבלו צו המורה להם להתייצב במחנה כפייה בקצה מרצאן. המחנה היה מורכב מ”קרונות מגורים” (בדומה לסטריאוטיפ לגבי מגורי צוענים – אך מרבית הכלואים התגוררו לפני כן בדירות / בניינים “רגילים”) . התנאים במחנה היו קשים, ללא סניטציה, טיפול רפואי, חימום או מים זורמים, וכן ללא מסגרת חינוכית לילדים. הכלואים קיבלו הקצבת אוכל זעומה, שלמעשה החריפה את תת-התזונה. מעל 50 ילדים שנכלאו במחנה מתו מן התנאים בו.
הכלואים (כולל ילדים ובני נוער מעל גיל מסוים) נדרשו להתייצב לביצוע עבודות כפייה במפעלים שונים ברחבי ברלין. סירוב להתייצב, או טענות מצד המעבידים על זלזול בעבודה (ואפילו על בדיחות להקלת המצב) הובילו למשלוח למחנה ריכוז. כשהחלו ההפצצות על ברלין, נאסר על הכלואים להיכנס למקלטים ציבוריים או כאלה שהיו במפעלים בסביבה והם נדרשו להישאר בו (ללא הגנה) גם במצב זה. עד שנת 1943 נשלחו רוב יושבי המחנה למחנה הריכוז אוושוויץ ונרצחו שם. מעטים שרדו – אם מכיוון ש”למזלם” נשלחו למחנה ריכוז אחר, הצליחו לרדת למחתרת או ששרדו את זוועות אוושוויץ. בינהם מי שהפך מאוחר יותר לראש האיגוד של הרומה והסינטי בגרמניה, הסינטו אוטו רוזנברג (אביה של הזמרת הגרמניה מריאנה רוזנברג).
הנצחת הרדיפות נגד הרומה והסינטי היום
הקמתו של אתר ההנצחה, שעומד במקום שבו עמד מחנה הכפייה, החלה בשנת 2011. היום (שנת 2020) עומדים בו מספר עמודי זיכרון עם סיפוריהם של כמה מן הכלואים. הרחוב והכיכר הסמוכים נקראו על שמו של אוטו רוזנברג. בבניין סמוך ששייך לארגון הקתולי החינוכי “דון בוסקו” יש ספריה ומרכז מידע על הרדיפות הנאציות נגד הרומה והסינטי.
בית העלמין "פארק פרידהוף"
בבית העלמין הסמוך, “פארק פרידהוף”, יש אתר הנצחה לזכר הצוענים שנכלאו ושנרצחו על-ידי הנאצים, מאז 1986 (זהו למעשה אחד מאתרי ההנצחה הראשונים בכל גרמניה, אם לא הראשון שבהם, המתייחס אך ורק לקורבנות הסינטו והרומאני). הכיתוב המקורי של האנדרטה עמוס בלשון האופיינית לדיקטטורה הקומוניסטית של מזרח-גרמניה, כולל ציון ה”שחרור מן הנאצים” על ידי הצבא האדום “המהולל”.
עוד בבית העלמין - אנדרטאות נוספות
בבית העלמין הוקמו עוד אנדרטאות אחרות הקשורות למלחמת העולם השנייה. במקום ישנו ביתבית עלמין מיוחד לאלפי עובדי כפייה של הנאצים שמתו במהלך המלחמה או מיד לאחריה, כתוצאה מן הסבל שעברו. בין הקברים שם תוכלו למצוא גם מצבה לזכרן של כ-20 נשים פולניות ועוד כ-100 ילדים פולנים שנהרגו במהלך הפצצה על המקום שבו נכלאו ברובע וודינג (המצבה הוקמה על ידן של שורדות מחנה עובדות-הכפייה): ישנה גם אנדרטה לזכרם של חיילים איטלקים שנלחמו לצידן של בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית ו”כמובן” גם לזכרם של חיילי הצבא האדום. לצד כל אלו נמצאת במקום גם אנדרטה לזכר קורבנות הסטאליניזם, שהוקמה כמובן לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי.
מידע נוסף
אנו מציעים טיולים פרטיים לאזור ומי שמעוניין לבקר בעצמו יוכל לעשות זאת באמצעות נסיעה ברכבת S7 עד תחנת ראול וולנברג.
מפה וקישור לגוגל מפות
רוצים לדעת עוד?
נשמח כמובן לשלב אתרים כאלה ואחרים בטיולים פרטיים בברלין ולתפור לכם חוויה מעניינת ומיוחדת בברלין או בטיול יום מחוץ לברלין.